שרעבי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

החלטה

בפני בקשה להתיר למבקש (התובע) להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 4.12.11 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפה והלסת, האורטופדיה והנוירולוגיה (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המבקש, יליד 1975, היה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו פקח בעיריית אור יהודה. ביום 21.7.10 נסע המבקש על אופנוע במסגרת עבודתו. במהלך נסיעה רכב מסוג יונדאי פגע בו והוא עף על הכביש, נפצע ברגל, בצוואר ובראש.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמבקש נבדק על-ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה (להלן: "הועדה") ביום 13.3.11 אשר קבעה, כי בעקבות התאונה נגרמה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 75(1)(ב) צלקות מכוערות או מכאיבות וזאת בגין התאונה.

המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה והוא נבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 17.5.11 וקבעה למבקש 20% נכות זמנית מיום 9.10.10 עד 8.10.11. כמו כן, הועדה דחתה את הערר וקבעה כי למבקש לא נותרה נכות אורטופדית והותירה את הנכות בשיעור 10% בגין הצלקת על כנה. ביום 4.12.11 נבדק המשיב פעם נוספת והועדה קבעה כי למבקש נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 5% בגין כאבי הראש עליהם הוא מתלונן.

נימוקי הבקשה

לטענת המבקש, מעיון בפרוטוקולים של הועדות הרפואיות לא עמד מלוא התיעוד הרפואי והתאונתי בעניינו והועדה לא התחשבה במסגרת החלטותיה גם בשינויים המשמעותיים במצבו הכלכלי לאחר התאונה, אשר יש בהם לדעתו כדי להעיד על חומרת הפגיעות שנגרמו לו.

עוד טען המבקש, כי נפלו טעויות מהותיות בהחלטות הועדות. הועדות נמנעו מלקבוע אחוזי נכות בעקבות הפגיעות בצוואר ובגב. הועדות התעלמו מהתיעוד הרפואי הרציף ממנו עולה, כי המבקש סובל מכאבים בגבו, בצווארו ובעורף. לטענת המבקש, קביעת הועדה נראית כסותרת את ממצאיה שלה. הועדה קבעה כי הנכות הנוירולוגית מקורה בפגיעה בצוואר. אם כן, כיצד יתכן לטענתו שאותה פגיעה בצוואר הוכרה מחד גיסא כגורמת לנכות נוירולוגית ומאידך גיסא לא הוכרה כגורמת לנכות אורטופדית.

לטענת המבקש הנכות בתחום הנוירולוגי איננה משקפת את הפציעה הקשה. עוד טען המבקש כי הועדה נמנעה מלדון בנכותו בתחום הפה והלסת וזאת חרף פציעתו. על כן, יש בעניינו פגמים בכללי הצדק הטבעי, מאחר שניכר כי הועדה לא נתנה את דעתה למלוא התיעוד הרפואי ולא נימקה כראוי את הטעמים להימנעותה מקביעת נכות.

תגובת המשיבה

בפתח התגובה טענה המשיבה, כי דין הבקשה להידחות מהטעם שלא צורף לה תצהיר לאימות העובדות.

המשיבה מתנגדת לבקשה להתיר למבקש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל וכי לא מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים ו/או פגם להתיר הבאת ראיות לסתור, כל הבקשה מתבססת על העובדה שהמבקש אינו מרוצה משיעור הנכות שנקבעה במל"ל, אך סעיף 6 (ב) לחוק מחייב בתביעה זו גם אם מי מהצדדים אינו מרוצה מקביעות הועדה.

לטענת המשיבה, טענת המבקש כי הועדה סתרה את ממצאיה, הינה טענה תמוהה מאוד, שכן הנכות הנוירולוגית שנקבעה למבקש אינה קשורה לצוואר אלא לזעזוע מח וכאבי ראש. גם אם הנכות קשורה לצוואר (ולא היא) לא ברור מהיכן שואב המבקש הנחה מופרכת שנכות נוירולוגית בהכרח מחייבת נכות אורטופדית. לא אחת מאובחנת פגיעה עצבית-נוירולוגית ולא מאובחנת הגבלת תנועה אורטופדית. עוד הוסיף המשיבה, כי מסקנות הועדה לא התבססו רק על מסמכים, כי אם על בדיקה שעבר המבקש, והאם מצפה המבקש כי בימ"ש יתערב בקביעה רפואית של רופאים שעיינו במסמכים, בדקו את המבקש בזמן אמת וקבעו ממצאים, רק לאור השגותיו הסובייקטיביות?

לטענת המשיבה גם לגבי הנכות הנוירולוגית שוב מלין המבקש על קביעות רפואיות מבוססות ומנומקות, כי לא נקבעה לו נכות גבוהה יותר וזאת חרף העובדה שממצאי ה-C.T לא העלו דבר והועדה אף ציינה שלמבקש עבר רפואי של כאבי ראש לאור תאונה קודמת. עוד הוסיפה המשיבה, כי אין למבקש להלין אלא על עצמו לעניין הפגיעה בלסת, שכן הוא לא התלונן על כך בפני הועדות על פגיעה זו בשום שלב.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות המבקש, עיינתי בתגובת המשיבה, בתשובה לתגובת המשיבה ובמסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

בפתח הדברים יצוין, כי הפסיקה אליה הפנה המבקש אינה רלוונטית בעניינו, שכן המבקש לא הצביע על תיעוד רפואי אשר לא היה מונח בפני הועדה והועדה דנה בכל תלונותיו. כאמור, המבקש לא הצביע על פגם מהותי שנפל בקביעת הועדות ואין מקום להתיר הבאת ראיות לסתור רק משום שקביעת הועדה אינה לשביעות רצונו.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, כאשר ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית ו/או כאשר מתגלים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 509). נטל ההוכחה להתקיימות נסיבות יוצאות דופן הוא על המבקש להביא ראיות לסתור.

הפגיעה בפה ובלסת